אימצתם כלב או כלבה? מזל טוב על הרחבת המשפחה... הנה מידע שנועד להקל עליכם ועל התוספת החדשה את ההסתגלות ההדדית:
כלב לרוב מעדיף לעשות את צרכיו מחוץ לטריטוריה אותה הוא מחשיב כבית. העדפה זו קיימת באופן טבעי ומקורה באופיו הבסיסי של הכלב שהוא גלגולו של זאב (זאבים מגיל צעיר יוצאים לעשות צרכיהם רחוק מהמאורה). בתוך מספר ימים מיום האימוץ, משהכלב מבין שהאזור בו הוא נמצא (הדירה או הבית והגינה מסביבו) מהווה למעשה את ביתו - הוא מעדיף לצאת החוצה לשם עשיית הצרכים ולא לזהם את סביבת מגוריו. בימי האימוץ הראשונים, בהם הכלב נמצא בשלב התאקלמות וגבולות ה"בית" החדש עדיין אינם ברורים, קיימת תופעת עשיית הצרכים בפינה מרוחקת, שם הגדרת המקום כ"בית" עבור הכלב מתטשטשת.
כיצד תחנך את כלבך לעשיית צרכיו מחוץ לבית: * הערה לגבי גורים: אין להוציא גורים לעשיית צרכים מחוץ לבית בטרם חוסנו כנדרש והוטרינר אישר זאת מחשש שידבקו במחלות הפוגעות בגורים. עד אז מומלץ להרגיל את הגור לעשות צרכיו על מצע עיתונים בתוך הבית או במרפסת.
יציאה לטיולים תכופים עם הכלב מחוץ לבית. כמות הטיולים צריכה להיות גדולה בשבועים הראשונים בביתו החדש (אם ניתן 6 - 01 טיולים ביום למשך 5 דקות לפחות) ובהדרגה לרדת במספרם עד ל 3 טיולים ביום (לא פחות ממספר זה והדבר תלוי מאד באופיו של הכלב ובגילו: כלבי ציד או כלבים אתלטיים ומלאי מרץ זקוקים ליציאות ארוכות הכוללות ריצה ומשחקים ממושכים יותר מכלבים בעלי אופי שקט. כלב צעיר צריך טיולים תכופים יותר הכוללים משחקים וריצות לעומת כלב מבוגר). כאמור טיולים תכופים בימים הראשונים חשובים מאד ולהם אפקט משולש: א. הכלב לומד שכדאי לו להתאפק משום שבקרוב הוא יוכל "להתרוקן" בחוץ. ב. הכלב לומד לסמוך על בעליו בטריטוריה לא מוכרת. ג. הכלב מפזר שתן ולמעשה "מסמן" את הטריטוריה שלו ומרגיש יותר בבית.
מתן גמול ועונש. כאמור, רוב הכלבים יעדיפו לעשות צרכיהם בחוץ, יחד עם זאת לעתים יש צורך לחזק את התנהגותו החיובית של הכלב או להעמיד אותו על טעותו במקרים בהם עשה צרכיו בבית. גמול: בעת עשיית הצרכים מחוץ לבית יש לשבח את הכלב וללטף אותו. כמו כן, מומלץ ללוות את הרגע בו הוא מטיל את צרכיו ע"י פקודה בקול רגוע למשל "תעשה". מומלץ להתמיד באמירת הפקודה ועם הזמן הכלב ילמד לעשות את צרכיו לשמע הפקודה (הדבר יחסוך לבעל הכלב טיול ארוך והוא יוכל לזרז את הכלב למשל בבוקר כשממהרים) עונש: הערה חשובה: יש להגיב למעשי הכלב ברגע בו ביצע את המעשה. אין טעם להעניש אם הבחנו ב"פשע" אפילו דקה אחת לאחר מכן. למשל אם בבואנו הביתה אנחנו מבחינים שהכלב השאיר גללים בפינת הסלון ונצעק עליו - הכלב לא יבין מדוע כועסים עליו וזה יגרום לו פשוט לפחד מאיתנו בכל פעם בו מגיעים הביתה. לעולם אין להכות את הכלב. הכלב מרגיש חלק מהמשפחה ויש לו צורך לרצות את בעליו ולמלא אחר חוקי ה"להקה" אליה הוא שייך. כש"תופסים" את הכלב בקלקלתו יש לבצע את הפעולות הבאות: 1. להתקרב אל הכלב במהירות ולגעור בו בקול רם: "אסור!" או "לא" וכיוצא בזה. אם הכלב לא מגיב ונראה שלא הבין שזו נזיפה ניתן לנופף בידיים ולהשמיע רעש (מחיאת כף חזקה או רקיעה ברגל). הרעיון הכללי הוא לבצע "הצגה" שתבהיל מעט את הכלב... יש לחדול מהרעש ברגע בו הכלב הפסיק את המעשה ולשבח אותו בקול רגוע. 2. להוציא את הכלב מיד החוצה לטייל ולהשמיע את הפקודה שגורמת לו לעשות את צרכיו או להמשיך בטיול עד שיעשה. ברגע בו עשה את צרכיו יש לשבח אותו.
שימת לב להתנהגות הכלב: לכלבים התנהגות אופינית הכוללת "טקס" שלם של סימנים לפני עשיית הצרכים (בעיקר מוצקים). אם נסתכל על כלבנו בתשומת לב נוכל לזהות את הסימנים הללו ונספיק להוציא את הכלב בזמן לעשיית צרכיו: א. רחרוח הקרקע: הכלב מפסיק את מעשיו (משחק/מנוחה וכו') ומתחיל לרחרח את הקרקע בריכוז. ב. תנועה בעיגולים: הכלב נע בעיגולים או בתנועות "שמיניה" כאילו הוא מחפש משהו בקרקע. ג. חיפוש יציאה/פינה מרוחקת בבית: כאמור, כלב יעדיף לעשות צרכיו במקום שאינו נחשב בעיניו כבית. לכן כשהוא מרגיש צורך לעשות צרכיו הוא יחפש דרך לצאת או פינה מרוחקת שאינה נחשבת בעיניו בתור "בית". תופעה ידועה היא כלבים שעושים צרכיהם באופו קבוע בחדר שאליו אסור להם להיכנס או לישון בו... הפתרון למקרה זה הוא להכריח את הכלב לישון דווקא שם. בדרך כלל לאחר לילה או שניים הכלב לא יעשה שם צרכיו יותר... ד. קולות בכי: בעיקר גורים משמיעים קולות מצוקה ובכי כשהם צריכים "להתרוקן". כשאנו מזהים אחד או יותר מהסימנים הנ"ל עלינו להוציא את הכלב מיד החוצה. חשוב לשמור על התנהגות נינוחה ורגועה כדי שהכלב לא ייבהל ולא ירגיש שדוחקים בו.
כאמור, רוב הכלבים מעדיפים לעשות צרכיהם בחוץ גם ללא התערבות בעליהם, עלינו פשוט לאפשר להם לעשות זאת...
